עומר וואלך הרוכב בקבוצה ולומד בכיתה ד’ בבית ספר הרצל בחר לעשות עבודת חקר במולדת על אזור בית היערן. מעבר לחיפוש הרגיל בספרות, במסגרת העבודה עומר נפגש וריאיין מספר אנשים המכירים את המקום במסגרת עבודתם בעבר ובהווה.
נתן אלבז, מנהל מחלקת היער ברשות הטבע והגנים
נפתלי גדליהו מנהל פארק הכרמל לשעבר
עבדאלה אל- שייח עובד קק”ל ואחראי אזור
ואיתי, קובי פורת.
הרשיתי לעצמי לסכם את העבודה ולהתרכז בעיקר בהסטוריה של המקום.
חניון בית היערן נמצא בחלקו הצפוני מזרחי של פארק הכרמל בגובה של כ 500 מטרים ובצמוד לשכונה הבדואית של עוספייה. בלב החניון נמצא מבנה אבן נטוש ומסביבו ניתן למצוא שרידים של בורות ספיגה. מבנה האבן הוקם בתקופת המנדט הבריטי ושכנו בו שומרי יערות במטרה למנוע כריתת עצים בלתי חוקית, לזהות התפרצות שריפות וכדומה. בבית היערן התגוררו יערנים כנראה עד אמצע שנות החמישים. לאחר מכן המקום הפך למרכז הדרכה של קקל. במקום הוכשרו מודדים ופקחי אש. במסגרת ההדרכות נבנו שבילים, מוקמו שלטים הקשורים לנוף ולצמחיה. חלק מהשלטים האלו נמצאים עדין בשטח. קקל הפסיקה את פעילות ההדרכה בשנות השבעים ומאז המבנה היה נטוש. במהלך השנים נעשה ניסיון להפוך את המבנה למוזיאון ובשלב כלשהו היה רעיון לקשר אותו לפעילות אופניים. אבל, מאחר ולא נמצא מימון לשיפוץ החניון הרעיונות נגנזו. הבעלות והאחריות על השטח הועברו מקקל לרשות הטבע והגנים והאחרונה היא זו שמבצעת את עבודות הייעור במקום.
פעילות האופניים הרשמית החלה במקום בשנת 2004 בתחרות אופניים במסגרת ליגת מועדונים של איגוד האופניים. ההתחלה לא היתה קלה ופשוטה מכיוון והשבילים במקום לא הוגדרו בצורה רשמית כשבילי אופניים. אבל, נכונות של גורמים בכירים ברשות לבצע ניסיון הפך את זה לסיפור הצלחה. בימים אלו אני פועל למיסוד הפעילות מול הרשות ואולי גם להכשרת השבילים וסימונם.
